חיילי "האנטרקס" כמו חיילי "הקישון" משייטת 13 שחלו ומתו מסרטן ואלו שעדיין בחיים נלחמים במשרד הביטחון על בריאותם הפיזית והנפשית.
עמדת משרד הביטחון, הקרה, הבוטה, המתנשאת, היא בושה למדינה שכך נוהגת בבניה ובחייליה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר, סא"ל (מ)
כשאני קורא על קבוצת החיילים הקרביים, שהגישו משפט נגד משרד הביטחון, על ניסויים שנעשו בהם בחומר "האנטרקס", אני נזכר בחיילי שייטת 13 שעברו מסלול ייסורים כפול רפואי משפטי ומוסדי כדי להכיר בהם כנכי צה"ל.
משפט "האנטרקס" שנפתח בימים אלה בבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה, ע"י קבוצה של 74 חיילים קרביים, מתוך קבוצת ניסוי של 600 חיילים שהשתתפו בניסוי.
הנקודה המרכזית במשפט תהיה האם הניסוי נעשה בהסכמה ובידיעת החיילים או הערימו, הסתירו מהחיילים את הניסוי, אך בעיקר אם הסבירו להם מהן תוצאות, השלכות ותופעות הלוואי שיכולות להופיע אפילו אחרי שנים, מבחינה בריאותית ונפשית עקב הניסוי.
לאחר חשיפת הפרשה בתכנית התחקירים "עובדה" בטלויזיה, פנו התובעים לבג"צ וזה הורה להקים וועדה רפואית – אשר קבעה כי בניסוי נתגלו כשלים חמורים שהביאו לפגיעה רפואית בריאותית בחיילים, תוך ניצול העובדה שמדובר בקבוצה שנתונה למרות, מבצעי הניסוי.
למרות שאת הועדה הרפואית מינה משרד הביטחון – במהלך הדיון בבית משפט, משרד הביטחון התנער מהמסקנות וטען שהחיילים ידעו על הניסוי ועל הסכנות הכרוכות בניסוי, בטרם הסכימו להשתתף בו.
כאשר חיילים קרביים צעירים – מתנדבים לצה"ל ליחידות עילית סיירות, שייטת או יחידות שדה ומוכנים לעשות זאת למען המדינה, המולדת, צה"ל, ביטחון ישראל (כולם יחד או לחוד), ומפילים עליהם משימה שולית של השתתפות בניסויים, שאולי חשובים לרפואה ואפילו לצה"ל, אך מבלי לקבל הסכמתם בכתב, מבלי להסביר להם בפירוט הסכנות וההשלכות של הניסוי, מבחינה פיזית, נפשית, או אפשרות להתייעץ עם הוריהם בטרם "הניסוי" – כל התהליך הוא פסול ופגום מבחינה מפשטית ויותר מכך מוסרית, חברתית. ואם משרד הביטחון מתנער מהם – החטא כפול.
כזכור בפרשת שייטת 13, מונתה ועדה ציבורית מכובדת בראשות נשיא בית המשפט העליון (לשעבר) השופט מאיר שמגר, שבמסקנתו הסופית, צידד בחיילי השייטת.
והנה, גם בפרשה זו – משרד הביטחון עשה כל מאמץ להתנער מאחריות, תוך מחקרים מוזמנים, שאין קשר סיבתי, בין הצלילה בירקון המזוהם בכימיקלים, לבין מחלת הסרטן.
לדעת משרד הביטחון, חיילי השייטת, התאמנו כנראה בבריכות שחייה ובים נקי וכחול ובשעות הפנאי בזמנם החופשי קפצו להתרענן בירקון המזוהם.
חיילי "ניסוי האנטרקס" – עומדים כנראה לעבור את אותו מסלול ייסורים רפואי ומשפטי, וזה מעורר תמיהה ודחייה מוסרית וחברתית – מעמדת משרד הביטחון.
גם בצבא ארה"ב, נעשו ניסויים בחיילים, ללא ידיעתם, בקוריאה ובווייטנאם, ע"י ריסוס ממטוסים ובדרכים אחרות, שתוצאותיהם היו הרת אסון רפואיות על חלק מהחיילים, שלא ידעו על כך ולא היו מודעים לניסויים.
הפתרון היה – טיפול רפואי ופיצוי כספי נדיב, גם שם לאחר גילויי התופעה בתקשורת ובלחץ ציבורי כועס.
לדעתי – על שר הביטחון ובמיוחד הרמטכ"ל – להטיל כל כובד משקלם המקצועי, המעמדי, המוסרי, כמפקדים ואחראיים לשלומם בריאותם של חיילי צה"ל, כנגד העמדה המקוממת של משרד הביטחון.
לא יתכן ולא מתקבל על הדעת – מאספקט מוסרי, צה"לי, חברתי, ביטחוני להפקיר את החיילים האלה בשעתם הקשה, ולהעביר את ההכרעה לידי בית המשפט וטיעוני הסנגוריה.
משרד הביטחון וראשיו – חייב לקחת אחריות, גם אם לא ניתן להוכיח "קשר סיבתי ישיר", לגבי חיילים אלה ולמצוא את הדרך הנכונה, לטפל לפצות ולהרגיע את החיילים ומשפחותיהם, בלי כותרות ואפילו לפנים משורת הדין.
הכרה בזכויות חיילים אלה והשייטת, לא פחות חשובה מההכרה, שיש לעשות כל מאמץ, להחזיר את גלעד שליט מהשבי ונקווה שכך אכן תסתיים גם פרשה זו.
הערות:
ניסויים בבני אדם כ"שפני ניסוי רפואי" – מקובלים בעולם בעיקר בקרב אוכלוסיית עבריינים בבתי-סוהר, אבל גם אז וגם שם, הדבר נעשה בהסכמתם תמורת הקלות בכליאה וקיצור ימי המאסר. או "קבוצות מתנדבים" – שמודעים לסכנות ולהשלכות עתידיות – תמורת תשלום כספי.
ניסויים בקבוצות, תוך ניצול מרות, ובלי הסכמה, מזכיר את הניסויים של הנאצים ביהודים ושבויי מלחמה.
אסור למשרד הביטחון – שכתם מוסרי מעין זה, ילווה אותו.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
